עבורי, מסגרת החשיבה הפסיכו-אנליטית מציעה את מרחב ההתייחסויות הרחב ביותר, אל נפש האדם. בין אם התיאוריה המנחה היא תיאורית הדחף (פרויד, קליין) ובין אם תיאוריות יחסי אובייקט (קליין, וויניקוט), מסגרת החשיבה הפסיכואנליטית מבקשת להתבונן בדקויות העדינות ביותר של הנפש. החרדות, הרגשות, התשוקות, החלומות, היחסים המוקדמים שלנו, הדברים שלמדנו בבית – הכל מקבל מקום. בתוך המרחב הענק הזה אני ממקמת את עצמי בתוך השדה של יחסי אובייקט – מקליין, דרך וויניקוט ועד החשיבה האינטר-סובייקטיבית. החיבור הוא בין העולם הפנימי לחוויות המוקדמות שעברה המטופלת והדבר החשוב ביותר הוא כי המטופלת תוכל לחיות את חייה שלה במלואם. כל מטופלת (ומטופל) היא עולם ומלואו וחובתנו, כמטפלים אנליטיים, לסייע לה לפגוש אותו ולהביאו לידי ביטוי.
