פרויקט מיפוי "סל שירותים קהילתיים"
רקע:
בשנים האחרונות הקהילה "הפיזית" חוזרת למרכז הדיון הציבורי בשיח על הגשת שירותים לאזרחים. מתוך תפיסת חשיבותם וחיוניותם של שירותים קהילתיים ומתוך כוונה לייעל את הגשתם, החל בשנתיים האחרונות שיתוף פעולה בין קבוצת המחקר והחברה הירושלמית למרכזים ומנהלים קהילתיים, זאת במטרה לבנות "סל שירותים קהילתיים". את הפרויקט, שבראשו עמד ד"ר אשר בן-אריה, ריכזו חניתה קושר, מאיה להב-נוי ורוני הולר, וביצועו בפועל נעשה על ידי סטודנטים מהאוניברסיטה העברית החברים בקבוצת המחקר.
שלבי הפרוייקט:
- השלב הראשון, אשר הסתיים בסוף שנת 2008, כלל בניית מודל תיאורטי של סל שירותים קהילתיים. במסגרת מודל זה הוגדר סל שירותיים קהילתיים כמכלול השירותים הניתנים או המוצעים לקהילה במסגרת פעילותה של הרשות המקומית או על ידי גופים הפועלים עבורה, זאת על פי קריטריונים קבועים וברורים. סל זה מורכב משני מרכיבים: שירותי חובה ושירותי רשות. שירותי חובה כוללים מקבץ של שירותי ליבה מינימאליים, שמובטחים לכל תושבי הקהילה ואשר ניתנים ללא תנאים מקדימים. שירותי רשות כוללים מקבץ של שירותים הנוספים לשירותי החובה, זאת בהתאם לצרכים המקומיים הייחודיים של הקהילה ובהתאם למגבלות התקציביות של הרשות המקומית או השכונה. במסגרת בניית המודל שורטטו התחומים והשירותים אשר מיועדים להיכלל בסל השירותים העתידי.
- השלב השני, אשר הסתיים ביולי 2009, כלל מיפוי שירותים וצרכים של ארבע שכונות שונות בעיר ירושלים (גוננים רבתי, רמת שלמה, צור באהר ותלפיות מזרח), זאת בהתבסס על עקרונות המודל התיאורטי. מיפוי זה של שירותים וצרכים נעשה באמצעות ארבעה סטודנטים מהאוניברסיטה העברית אשר אספו חומר כתוב ומידע שבעל פה מתושבים ומגורמים שכונתיים ומוניציפאליים.
- בשלב השלישי של הפרויקט, ובהתבסס על המודל התיאורטי והמיפוי הראשוני, נוסחו המלצות לסוגי והיקף השירותים אשר הכרחיים כי יסופקו לשכונה עירונית. על מנת לתקף המלצות אלו בונים היום עורכי המחקר שאלונים המיועדים למילוי על ידי אנשי מקצוע העוסקים בתחומי השירותים הרלוונטיים.
לכתבה בעיתון "כל העיר" לחץ/י כאן
מיצוי זכויות במערכת הביטחון הסוציאלי בישראל
רקע:
בעוד שמאמצים רבים הושקעו על מנת לצמצם את תופעת הניצול לרעה של תוכניות הכלולות במערכת הביטחון הסוציאלי, ניכר כי כשל חשוב אחר ביישום חלוקת משאבי התוכנית, כזה המתמקד באי מיצוי הזכויות על ידי הזכאים להן, לא זכה לתשומת לב ציבורית ראויה. בעוד שתופעת הניצול לרעה מתייחסת לאספקת סיוע למי שאינו זכאי לכך, תופעת אי מיצוי זכויות (nontake-up) מתייחסת כאמור למצב שבו מי שזכאי לקצבאות ולשירותים מסוימים אינו מממש בפועל את זכותו לקבלת הקצבה או השירות. בהתאם לכך, שיעורי מיצוי זכויות הם היחס בין מספר היחידים או משקי הבית המקבלים גמלה מסוימת ובין סך כל היחידים או משקי הבית הזכאים לה. שיעורי מיצוי מתחת ל 100% מצביעים על תופעת אי מיצוי זכויות אשר בה חלק מהזכאים לתוכנית רווחה לא מקבלים אותה. לתופעה זו של אי מיצוי זכויות במערכת הביטחון הסוציאלי ישנן השלכות משמעותיות הנוגעות לאוכלוסיית היעד של התוכניות השונות, למערכת הביטחון הסוציאלי ולחברה בכללותה.
שנים רבות הנטייה הייתה לראות בבעיה של אי מיצוי זכויות כעניין שנוגע לאנשים עצמם שתובעים או לא תובעים את הגמלה שלהם, ולהתעלם מנסיבות וגורמים אחרים שיכולים לגרום לתופעה זו. כיום הולכת וגוברת ההכרה כי הטלת האחריות של בעיה זו רק על הפרטים איננה מוצדקת שכן אין היא מקיפה את מכלול הגורמים הקשורים לתופעה ואשר יכולים להסביר אותה. מיצוי של זכות לגמלה היא לא רק החלטה של פרט בודד בזמן נתון אם לגשת ולתבוע גמלה או לא, אלא מדובר בהליך ארוך שמתחיל מהרגע שבו מבנה הגמלה מוגדר על ידי קובעי המדיניות, לאורך ההליך של תביעת גמלה, אשר עשוי להיות מסובך, ועד לקבלתה או אי קבלתה של הגמלה. במהלך ההליך הנ"ל עשויים להיווצר מכשולים ומחסומים שונים, זאת ברמת המנהל והפקידות, רמת הלקוח ורמת הגמלה.
המידע על היקף תופעת אי מיצוי של זכויות חברתיות בכלל וקצבאות המוסד לביטוח לאומי בפרט בישראל הוא מצומצם ביותר. למעשה במהלך השנים לא נעשה אף מאמץ שיטתי ועקבי להעריך את היקפה של תופעת אי המיצוי או לפעול למיגורה בישראל. עם זאת, סביר להניח כי גם בישראל קיימת בעיה של מיצוי זכויות בכל הנוגע לגמלאות הביטוח הלאומי. עדות לכך ניתן למצוא בעבודות המעטות שנעשו במהלך השנים ובחנו את מיצוי הזכויות של תוכניות הביטוח הלאומי ושירותים חברתיים אחרים. עבודות אלה התייחסו לאוכלוסיות ספציפיות, או לתוכניות ספציפיות, או לתקופות זמן מוגבלות בלבד, והן אינן מעודכנות לרוב לשנים האחרונות.
מטרות המחקר:
לאור כל זאת, מחקר זה, המהווה מאמץ משותף שלשלושה גופים: בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, המוסד לביטוח לאומיוהלשכה המרכזיתלסטטיסטיקה, מבקש לפעול בשני מישורים. ראשית, להעריך את שיעורי המיצוי של מגוון גמלאות שמספק המוסד לביטוח לאומי בישראל. שנית, מעבר להצגת שיעורי המיצוי, יש חשיבות לזהות את החסמים המונעים מיצוי מלא של גמלאות מערכת זו, ובהמשך לכך לאתר את הדרכים להסרת המחסומים ולהעלאת הנגישות של אוכלוסיות מחולשות בישראל למוסד לביטוח לאומי. מכאן שמחקר זה נועד לתרום תרומה משמעותית לנושא הנגישות לצדק חברתי של אוכלוסיות חלשות ומודרות בישראל, הסובלות מקיפוח ומפגיעה בזכויותיהם, ולידע המועט הקיים בתחום זה.
באופן ספציפי יותר מטרות המחקר הן:
א. הערכת שיעורי אי מיצוי של גמלאות הביטחון הסוציאלי השונות בקרב יחידים ומשקי בית בישראל (תוך התייחסות לשיעורי מיצוי של מקרים, ושיעורי מיצוי של משאבים; תוך התייחסות לאי מיצוי ראשוני/שניוני, טוטלי/חלקי, קבוע/זמני).
ב. הערכה של אי מיצוי גמלאות מצטבר (אדם או משק בית הזכאים למספר גמלאות בו זמנית).
ג. בחינת הקשר בין שיעורי אי מיצוי למאפיינים של התוכניות השונות: סלקטיביות ואוניברסאליות, תנאי הזכאות, מבנה הגמלה, גובה הגמלה ומשכה.
ד. בחינת הקשר בין שיעורי אי מיצוי לבין מאפייני האוכלוסיות השונות: מין, גיל, לאום, השכלה, תקופת שהות בישראל, מצב סוציו אקונומי, מקום מגורים גיאוגרפי (תוך התייחסות לקרבה למוסד לביטוח לאומי), סטאטוס בשוק העבודה.